<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ד</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אסו' לדיי' לגלות אני מזכה וחבירי רבו עלי, בסנהדרין. בעלי דינין מעומד ואם רצו ב"ד להושיב שניהם מושיבין ובשעת גמר דין מעומד וצריך להשוות בעלי דינין בכל ענין שלא יהא א' עומד וא' יושב א' אומר כל צרכו וא' אומר לו קצר דבריך, שבועות. צריך הדיין לחזור הטענות שטענו בעלי דינין שנא' ויאמר המלך זאת אומרת בני החי וכו' סנהדרין. מי שאינו יודע לומר זכותו ויש לו זכות כגון זה פתח פיך לאלם אמרו, סנהדרין. מצוה לדיין לומר קודם גמר דין אפילו יודע להיכן הדין נוטה דינא בעיתו או פשרא בעיתו אבל אחר גמר דין לא, סנהדרין. גמר דין איש פלו' אתה חייב או זכאי זה פשוט סנהדרין. דיין שאינו דן דין לאמתו או עושה עול הו' עון גדול וצריך לו ליפח' מן עונש הדין, סנהדרין. צריך הדיין לכנוס עמו אנשים כדי שישאו עמו משא מן הדין, סנהדרין.
<h2>דף לא:</h2>
אם אמר בעל דין כתבו לי מאי זה טעם דנתוני כותבין ונותנין זה הדין פשו' פ"ב בסנהדרין ומציע' פ"ה לרא"ש בי' אם דנוהו בכפי' בין לא דנוהו בכפייה מ"מ נותנין כתב רבינו מאיר הלוי בתשובה כי מי שאומר כתבו לי מאי זה טעם דנתוני או אלך לב"ד הגדו' או לבית הועד לסתור הדין גובין ממנו בתוך כך עד שיתברר ואין ממתינין לו וראיה מבת' [מ"א ע"א] רב כהנ' שקל בדק בארעי' אזל אהד' גודא וכו' לכי תיתי פירוש אהדר מיד אלמא שאין ממתינין לו בסנהדרי' אין כופין על לפנים משורת הדין בספרי הרא"ש.
